בשנת שנ"ט (1599 לספירה) , עשרים שנה לאחר צאת ספרו של הרב יששכר אבן סוסאן, יצא בוינציאה ספרו של ראש הישיבה בעין זיתון, הרב משה בן מכיר. שם הספר הוא: "סדר היום – הסדר שיעשה האדם בימיו ובלילותיו, בשבתות ובמועדים, סדר כל השנה בשבתו בבית ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו". את הספר הדפיס חתנו הרב שלמה מור דוד. בהלכות סעודת פורים שביום י"ד באדר נכתב:
נהגו להתפלל מבעוד יום בזמן מנחה גדולה, כדי שיהיה לו זמן לאכול ולשתות עד הלילה, ויוכל ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית עם קריאת המגילה, ולא יתעכב בסעודה עד חצי הלילה כדי שלא יאחר קריאת שמע ותפילה, כי לא תקנו דבר זה כדי לקלקל ח"ו, אלא יעשה באופן שזה וזה יתקיים בידו וחפץ ה' בידו יצלח"
הנהגה זו, לקרוא מגילה אחר תפילת ערבית של ליל ט"ו באדר, תואמת לחלוטין את מנהג עין זיתים. אך הספר לא תיעד את מנהג עין זיתים אלא נועד לפרט את הלכות פורים לכל. כמו כן, לא נאמר דבר באשר למקרא מגילה בבוקר יום ט"ו באדר.
במהדורת הספר שיצאה בשנת תרל"ו, קרוב לשלוש מאות שנה לאחר שתי המהדורות הראשונות, הודפס כך:
...ויוכל ללכת לבית הכנסת להתפלל ערבית עם קריאת שמע, ולא יתעכב בסעודה עד חצי הלילה כדי שלא יאחר קריאת שמע ותפילה, כי לא תקנו דבר זה כדי לקלקל ח"ו...
יש חשש שאדם ייגרר בסעודתו ולא יתפלל אחר כך תפילת ערבית ולא יאמר קריאת שמע, ועל כן יש להתחיל את סעודת פורים בצהרי היום. לא נזכר דבר באשר למקרא מגילה בליל ט"ו באדר. על פי תיקון זה, אכן הספר תואם את שנהוג בערים הפרוזות, ואיננו קשור כלל למנהג בעין זיתים.
הרב ישראל משקלוב, מתלמידי הגאון מוילנא שעלה לארץ ישראל, העיד אף הוא שבביריה ובעין זיתים קראו מגילה גם בט"ו באדר ללא ברכה. (הרב ישראל משקלוב, פאת השולחן – הלכות ארץ ישראל, ירושלים תשכ"ח, פרק ג, טו.)
אין בידינו עדויות נוספות על מקרא מגילה בביריה ובעין זיתים מהשנים שאחר הרב ישראל משקלוב.
3. הר מירון
הרב חיים הורוויץ כתב עוד שלאחר הרעש שפקד את צפת בשנת תקפ"ב, עברו חמש משפחות לגור סמוך למירון בהר ג'רמאק. הן המשיכו לקרוא מגילה בי"ד ובט"ו באדר, כמו שנהגו בצפת. את הר ג'רמאק הוא זיהה עם גמלא המוזכרת במשנה (ערכין ט, ו). יתכן שהם נהגו כן מאחר שחשבו שכך יש לנהוג בכל מקום בארץ ישראל, או מפני שמהר ג'רמאק ניתן לראות את צפת, והם חשבו שיש לנהוג כמו שהם נהגו בצפת. כמו כן מהר ג'רמאק ניתן לראות את גוש חלב.
זולדן יהודה , עמ' 431-430
4. הושעיה
הישוב הושעיה נמצא צפונית לאתר העתיקות ציפורי, סמוך ונראה לו. ציפורי נזכרת במשנה (ערכין ט, ו) כעיר מוק"ח מימות יב"ן. הישוב הושעיה הוקם בשנת תש"מ כהיאחזות נח"ל ואוזרח כעבור שלוש שנים. בהושעיה נהגו לקרוא מגילה בי"ד באדר.
בפורים תשס"ז ניסה רב היישוב הרב חיים בורגנסקי, לחדש מסורת שלפיה יקראו בהושעיה מגילה ללא ברכה גם בט"ו באדר באחד המניינים. הוא לא רצה לחדש מקרא מגילה בט"ו באדר כדין מקום סמוך ונראה מאחר שלא היה בטוח שמה שהם רואים מהישוב זו אכן "חקרא של ציפורי" (משנה שם), ויש פוסקים הסוברים שאם בכרך עצמו אין קוראים מגילה בט"ו באדר אזי גם בסמוך ונראה לו אין קוראים בט"ו באדר. הוא חשב שעם המעבר לבית הכנסת החדש שנמצא ממש מול אתר העתיקות, הוא יצליח לחדש זאת. אך הניסיון לחדש מקרא מגילה גם בט"ו באדר לא הצליח. התברר לו שרק מעט מהמתפללים רצו בכך והרוב די להם ביום אחד. להערכתו של הרב בורגנסקי, אם היו נוהגים כך מהשנה הראשונה להקמת הישוב, היה העניין מתקבל, מפני שראשוני המתיישבים היו חדורי רוח המשכיות לישוב היהודי בציפורי. כשהוא התמנה לרב היישוב, כבר היה הישוב בן עשר שנים ומנהג המתפללים כבר התגבש.
לסיכום נראה שקריאת מגילה בערים שנחשבו מוקפות חומה בט"ו באדר - שושן פורים , החא הלכה שנבדקה כל פעם בהתאם למקום שזוהה על פי רשימת המשנה .
היום נוא יודעים בבירור היכן היא מקומה של "קצרה ישנה של ציםורי" בתחומי הגן הלאומי של ציפורי , ולכן נראה כי יש מקום לחדש מנהג זה .
מכייון שהדבר הוא ספק על ספק , ברור כי אין לקרוא בברכה , ואין צורך לקרוא מגילה מקלף ושאר הלכות מקרא מגילה.
יחד עם זאת מצאנו לנכון , שבדור זה , בו יש לנו יכולת לחזור ולהתחבר למקומות שבהם הדברים אכן התרחשו , ראוי לחזור ולהנהיג זאת.
וכך עשינו .